פסק-דין בתיק תא"מ 20821-11-09

מבוא

1.       תביעה כספית על סך 66,049 ש"ח.

2.       לטענת התובעת, הייתה בקשרי ידידות עם הנתבעות 2 ו-3, אשר הציעו לה להצטרף כשותפה לנתבעת 1, בר-מסעדה בשם מאטצ'-בוקס. היא העבירה להן מעת לעת לחשבון הנתבעת 1 סכומי כסף שהצטברו כדי 60,000 ש"ח. לטענתה, בתחילה הציעו לה הנתבעות כי תמורת הסכומים שהעבירה תקבל שליש ממניות הנתבעת, אלא שרעיון רכישת המניות לא מומש לבסוף, ותחת זאת סכמו הצדדים כי הסכום ייחשב כהלוואה, ובעקבות כך נחתם הסכם הלוואה ביום 6.11.2008, במסעדה, על ידי התובעת והנתבעות (להלן: " הסכם ההלוואה"). לטענת התובעת, הנתבעות הפרו הפרה יסודית את תנאי הסכם ההלוואה בכך שלא העבירו לה את הדוחות אותם היה עליהן להעביר בהתאם לסעיף 7 להסכם ההלוואה, ולא השיבו לה את כספי ההלוואה, דבר המאפשר לה, על פי סעיף 11 להסכם ההלוואה, לדרוש את פירעון ההלוואה לאלתר.

לתמיכה בטענותיה, צירפה התובעת את הסכם ההלוואה ובו חתימות הנחזות להיות של התובעת ושל הנתבעות, ומסמכים נוספים שיפורטו להלן.

התובעת עותרת להחזר החוב בסך 66,049 ש"ח.

3.       לטענת הנתבעות 2 ו-3 (להלן: " הנתבעות"), לא היו צד להסכם הלוואה עם התובעת. הן אינן חולקות על כך שהתובעת העבירה להן 60,000 ש"ח, אולם לטענתן אינן מחויבות להשיב לה סכום כסף זה.

לעניין הסכם ההלוואה שהוגש מטעם התובעת טוענות הנתבעות בעדותן בבית המשפט, כי החתימות על שני העמודים הראשונים אינן חתימותיהן, כי הן זויפו, וכי רק בעמוד האחרון של הסכם ההלוואה מופיעות חתימותיהן. לטענתן, התובעת הציגה להן את הסכם ההלוואה כאשר נפגשו עימה במסעדה, אולם הן לא הסכימו לחתום עליו. תחת זאת חתמו בעמוד האחרון של מסמך אחר, אשר כלל טבלת החזר כספי, על פיו  יש להחזיר כספים לתובעת רק אם המסעדה תגרוף רווחים, כאשר לטענתן העמוד האחרון בהסכם ההלוואה הוא למעשה העמוד השלישי והאחרון של מסמך טבלת התשלומים, עליו חתמו.

לתמיכה בטענתן, הגישו הנתבעות חוות דעת של הגרפולוגית יאנה גרבר, לפיה סביר מאד כי החתימות המופיעות על שני הדפים הראשונים של הסכם ההלוואה, אינן של הנתבעות.

עוד טענו הנתבעות כי אף אם היה הסכם ההלוואה בתוקף, הרי שהחוב הוא של הנתבעת 1 והן אינן ערבות באופן אישי לגביו, וכן כי על פי סעיף 5 להסכם ההלוואה, כל עוד המחזור החודשי של החברה לא יעלה על 40,000 ש"ח, לא תפרע החברה באותו חודש את ההלוואה, כאשר בפועל החברה צברה הפסדים כבדים ועל כן לא היה עליהן להשיב את החוב.

4.       יצוין כי ביום 11.1.2010 ניתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן, נגד הנתבעת 1.

המחלוקת

5.       המחלוקת המרכזית הינה האם הסכם ההלוואה חל על הצדדים. אם התשובה לכך הינה חיובית, יש לבחון האם על פי ההסכם חבות הנתבעות לתובעת את הסכום אותו היא העבירה להן.

דיון והכרעה

6.       במחלוקות אלה מצאתי להעדיף את גרסת התובעת וטענותיה, על פני טענות הנתבעות. זאת, בשל כך שעדותה של התובעת עוררה בי אמון; כי היא נתמכה בהסכם ההלוואה ובמסמכים נוספים שתומכים בעדותה; בשל כך שגרסתן של הנתבעות, שהשתנתה פעמים רבות, בעניינים מהותיים שבלב גרסתן, היתה בלתי אמינה באופן שלא איפשר מתן אמון בגרסתן, ובסופו של יום הן הודו במידה מסוימת בטענות התובעת ובכך שהיה עליהן להשיב את סכום הכסף לתובעת; בשל כך שהנתבעות לא זימנו עדים מהותיים, לגביהם טענו לאורך כל הדרך, כי יהיה בעדותם כדי לתמוך בגרסתן וכי בדעתן לזמנם; ובשל כך שהנתבעות לא הציגו מסמכים שטענו שיש ברשותן ואשר היה בהם כדי לתמוך בגרסתן.

אפרט.

7.       עדותה של התובעת הייתה עקבית ומאוזנת והיא עוררה בי אמון. בעדותה אמרה פעמים רבות כי הנתבעות היו בקשרי חברות איתה, הן לפני החתימה על הסכם ההלוואה והן לאחר מכן (ראו פרוטוקול 16.10.2012, עמ' 8 שורה 20; עמ' 9 שורה 1; עמ' 9 שורות 5-6) וכי מערכת היחסים ביניהן הסתיימה בטוב (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 23-24). בא כוח הנתבעות לא ערער את גרסתה בחקירתו הנגדית הקצרה והיא נותרה עקבית בגרסתה, אשר נתמכת במסמכים רבים.

8.       בנוסף, התובעת הגישה מסמכים שונים אשר תומכים בגרסתה. כך, הסכם ההלוואה שהוגש על ידי התובעת, תומך בטענתה בדבר מהות ההסכם שבין הצדדים. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעות כי לא חתמו על הסכם זה, כפי שיפורט בהמשך. בנוסף, התובעת הציגה מספר מכתבים שונים שכתבה לנתבעות באמצעות בא כוחה, המתייחסים להסכם ההלוואה ולאמור בו, והנתבעות לא הציגו כל מסמך שבו השיבו לתובעת כי הן מתכחשות לקיומו של הסכם ההלוואה, לתוכנו, או לנסיבות חתימתו, טענות שהועלו למכביר במהלך ההליך.

כך, הגישה התובעת שני מכתבים שכתב בא כוחה לנתבעות בתאריכים 2.7.2009 ו-5.8.2009 (נספח ב' לכתב התביעה), ובו הוא מפנה להסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים, ועותר לכך שהנתבעות יעבירו לתובעת את הדוחות המפורטים במכתב בהתאם לסעיף 7 להסכם ההלוואה.

עוד הגישה התובעת מכתב שכתב בא כוחה לנתבעות, מיום 27.10.2009 (נספח ג' לכתב התביעה) ובו  מופנות הנתבעות פעם נוספת להסכם ההלוואה ונדרשות לפרוע מיידית את ההלוואה בטענה כי הפרו את ההסכם הפרה יסודית ועל כן הן מחויבות בהחזר ההלוואה בסך 66,000 ש"ח.